גז"ד למורשע בהפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה וביטוח תקפים

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיפים 64א(א) ו-(ב) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודה, ונהיגה ללא ביטוח תקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.1.14 בשעה 22:50, נהג הנאשם ברכב בעיר באר שבע, ללא ביטוח בר תוקף, לאחר שרישיונו פקע בתאריך 16.2.12, וכשהוא פסול לנהיגה על ידי משרד הרישוי, מיום 13.6.11, בשל כושר נהיגה לקוי. הנאשם היה מעורב בתאונת דרכים, במהלכה סטה רכב שהגיע מולו לנתיב נסיעתו, והתנגש ברכב הנאשם. כתוצאה מההתנגשות עלה הרכב המעורב על המדרכה, פגע בעץ ונעצר (להלן: "התאונה"). מיד לאחר התאונה, ובטרם הגיעו כוחות ההצלה, יצא הנאשם מהרכב וברח רגלית מזירת התאונה, מבלי שעמד על תוצאות התאונה או הזעיק עזרה. הנאשם הסתתר במשך שלושה ימים, עד שהסגיר עצמו לידי המשטרה. כתוצאה מהתאונה נגרמו לנוסעי הרכב המעורב חבלות חמורות, שדרשו ניתוחים ואשפוז בבית החולים.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

לנאשם 5 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, הימורים, רכוש, מרמה, וסמים, והוא אף ריצה תקופת מאסר.

עברו התעבורתי כולל 17 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות מהירות, אי ציות לרמזור אדום, חציית שטח הפרדה,  נהיגה שלא בכיוון החץ, נהיגה שלא בימין, ונהיגה תחת השפעת סמים.

כראיות לעניין העונש הוגשו מטעם המאשימה, סיכומי אשפוז של הנפגעים בתאונה.

מטעם הנאשם העיד מר יובל כהן איש חב"ד, שתיאר את תרומתו של הנאשם, לפעילות בית חב"ד.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון נהיגה. הערכים המוגנים שנפגעו לטענתו, הם קדושת החיים, שלמות הגוף, העזרה הדדית, שלטון החוק והסדר הציבורי.  מתחם העונש ההולם נע בין 2-5 שנות מאסר, ופסילה בת 10- 15 שנה. הוא עתר להשית על הנאשם עונש ברף הבינוני גבוה של המתחם, פסילה ממושכת מעל 10 שנים, קנס ופיצוי. 

ב"כ הנאשם עתר שלא להחמיר עם הנאשם, ולהסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות. מתחם העונש ההולם נע לטענתו, בין ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות עד שמונה חודשי מאסר בפועל. בנסיבות העניין, הנאשם לא היה אחראי לגרימת התאונה, והנפגעים טופלו במקום על-ידי עוברים ושבים. עוד ציין, כי הנאשם הבחין בנהג הרכב המעורב יוצא מהרכב, ולכן הניח כי הוא לא נפגע.

לשיטתו, עונש המאסר בפועל אמור להיות ברף התחתון של המתחם, בהתחשב בנסיבות, דהיינו, העדר אשמה של הנאשם בתאונה, ועזיבת המקום בשל החשש שתתגלה העבירה של נהיגה בפסילה. אשר לפסיקה אליה הפנה ב"כ המדינה, טען, כי אין מדובר בנסיבות דומות, באשר שם דובר על נאשמים שלא נטלו אחריות, ניהלו הוכחות, והיו אשמים בתאונה.

הנאשם עצור למעלה משלושה חודשים, עברו הפלילי אינו מכביד, הוא עובד כעצמאי בעסק לממכר מזון ומפרנס את משפחתו. גם מעדות  האופי עולה כי הנאשם מרבה לתרום לזולת.   

הנאשם הביע צער וחרטה.

דיון

הערכים שנפגעו עקב העבירות נשוא האישום הם: בטחון הציבור, ובפרט ציבור משתמשי הדרך, עזרה הדדית סולידריות חברתית, ושלטון החוק והסדר הציבורי.

מידת הפגיעה בערכים החברתיים, היא ברף הבינוני-גבוה. אמנם הנאשם לא היה אחראי לתאונה, אולם הוא נהג בהיותו פסול לנהיגה, ולאחר התאונה, בה נפגעו נוסעי הרכב המעורב, פגיעות לא קלות, נמלט מהמקום מבלי להושיט עזרה.

על עבירת ההפקרה לאחר פגיעה ועל התכליות העומדות בבסיס הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה אמר בית המשפט העליון בע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל (22.3.09) כדלקמן:

"מטרתה המרכזית של הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה היא להבטיח מתן עזרה מידית לנפגע בתאונה על-ידי נהג שהיה מעורב בתאונה ונמצא במקום, ולהגן בכך על חייו ועל שלומו הגופני של הנפגע. בד בבד, היא נועדה גם למנוע מנהג מלחמוק מאחריות לתאונה, ולהקל על רשויות אכיפת החוק לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה ...העבירה חלה על כל מעורב בתאונה, בלא קשר לשאלת אחריותו לתאונה. הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לזולתו שנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים. היא משקפת התפתחות בתפיסה בדבר החובה להושיט עזרה לאדם המצוי בסכנה בכלל, ולנפגע בתאונה בפרט. היא מרחיבה את החובה החוקית של אדם להושיט עזרה לאדם אחר המצוי בסכנה...בקבעו עונשים חמורים לעבירת ההפקרה על שתי חלופותיה, ביטא המחוקק את גישתו בדבר כובד האחריות המשפטית והמוסרית הרובצת על נהג מעורב בתאונת דרכים...ענישה זו אמורה להעביר מסר לציבור שיש בו משום הוקעה של מעשי הפקרה של נפגעים בכביש, ומשום הרתעה אפקטיבית מפני הפרת הנורמה המוסרית-משפטית הקשורה בעבירה זו".

גם לעבירה של נהיגה בפסילה מתייחסת הפסיקה בחומרה, והערכים הנפגעים ממנה הם לא רק בטחון הנוסעים ברכב, עקב נהיגה של נהג לא מיומן, או מסוכן, אלא גם הערך של שלטון החוק וציות לצווים.

ראה דברים שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (26.5.2005):